החלטה בתיק ע"א 5238/12

1.       לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 12.6.2012, בתיק ו"ע 19356-03-12 (על-ידי כבוד השופט (בדימוס) מ' רביד, מר משה יצחקי וד"ר ליאור דוידאי), עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש.

רקע עובדתי והחלטת ועדת הערר

2.        ביום 17.3.2004, מכר המבקש 33 מניות, אשר היו בבעלות אביו המנוח, בחברת מצפה שאול בע"מ (להלן: החברה או מצפה שאול). ביום 22.5.2006, ערך המשיב למבקש שומת מס שבח, בגין עסקה זו. העסקה סווגה כעסקת מכירת מקרקעין, שווי המכירה הועמד על סך 3,142,300, ושווי הרכישה הועמד על סך 77.5 ש"ח, נכון ליום 15.3.1973 - מועד פטירת אביו המנוח של המבקש (להלן: השומה המקורית).

3.        בשנת 2008, נבדק תיק השומה של המבקש על-ידי המשיב, והתברר כי נפלו מספר טעויות בשומה המקורית, וכי יש מקום לתקן את השומה.

4.        ביום 26.4.2009, הפעיל המשיב את סמכותו מכח סעיף 85(3) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג - 1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין), ותיקן את השומה המקורית, באופן שסיווג העסקה תוקן לעסקה באיגוד מקרקעין; שווי הרכישה הועמד על סך 13.5 ש"ח; ומועד הרכישה תוקן לחודש דצמבר 1972 (להלן: השומה החדשה). בהתאם לשומה החדשה, חייב המשיב את המבקש לשלם סכום של 1,047,976 ש"ח.

5.        המבקש הגיש השגה על השומה החדשה, אשר נדחתה, ביום 19.8.2009, על-ידי המשיב (להלן: ההשגה המקורית). ביום 11.10.2009, הגיש המבקש ערר על החלטת המשיב בהשגה המקורית לועדת הערר (ו"ע 3046/09) (להלן: הערר הראשון). במסגרת הערר הראשון, העלה המבקש טענות התוקפות את השומה, ובנוסף העלה המבקש טענה חדשה, לפיה שולם מס עיזבון בעקבות פטירתו של אביו, ולכך יש השפעה על יום ושווי הרכישה. ביום 28.6.2011, התקיים דיון בערר הראשון, אשר בסופו, הסכים המשיב לאפשר למבקש להציג ראיות בעניין תשלום מס העיזבון, ולהחזיר את התיק לשלב ההשגה, לעניין זה בלבד. בהתאם להסכמה זו נמחק הערר הראשון, והוחלט כי המבקש יגיש השגה מתוקנת, לעניין תשלום מס העיזבון, בתוך 30 ימים.

6.        ביום 4.7.2011, הגיש המבקש השגה מתוקנת, מבלי שצירף אסמכתאות כלשהן לביסוס טענתו, בדבר תשלום מס עיזבון. ביום 13.2.2012, דחה המשיב את ההשגה המתוקנת, בקובעו, כי:

"מבירור שנערך בשבוע שעבר עם מנהל העיזבון בזמנו, עו"ד אליצור דיבון, נמסר לי על ידו כי לא נעשתה אליו פניה למתן השרות וכי איננו מחפש את המסמכים.

יתרה מזו, למיטב זכרונו, לא שולם מס עיזבון בגין עיזבון המנוח.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי ההשגה הינה סתמית וכל מטרתה הנו לדחות את מועד תשלום המס ולא לברר את המצב העובדתי, כפי שהוצג בפני ועדת הערר בזמנו".

7.        על החלטת המשיב בהשגה המתוקנת, הגיש המבקש, ביום 12.3.2012, ערר לועדת הערר (להלן: הערר השני). ביום 12.6.2012 התקיים דיון בערר השני, במסגרתו נקבע כי "בהתאם להחלטה קודמת מיום 28.6.2011 הערר יתייחס רק לשאלה שבגינה הוחזר הערר למשיב, והיא האם שולם מס עיזבון".

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע

8.        על החלטת ועדת הערר בערר השני הוגש ערעור על-ידי המבקש, ובמקביל, הוגשה לועדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתה. ביום 11.7.2012, דחתה ועדת הערר את הבקשה לעיכוב ביצוע, וביום 9.8.2012, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע, המונחת לפניי.

9.        לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים, שכן במסגרת הערר הראשון, ועדת הערר לא דנה בכל טענותיו. מעבר לכך, לשיטת המבקש, אין בהסכמה הדיונית, אשר הושגה במסגרת הדיון בערר הראשון, משום ויתור על יתר הטענות, אשר הועלו במסגרת ערר זה. עוד הוסיף וטען המבקש, כי החלטת הועדה בערר הראשון נעדרת תוקף חוקי. זאת, מאחר שבניגוד לסעיף 89 לחוק מיסוי מקרקעין, אחד החברים בועדת הערר לא נכח בדיון בערר הראשון, וההחלטה ניתנה בהרכב חסר. לפיכך, לגישת המבקש, גם החלטת הועדה בערר השני, המתבססת על החלטת הועדה בערר הראשון, אף היא נעדרת תוקף חוקי.

           אשר למאזן הנוחות, טען המבקש, כי קיים חשש כי לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור, אם ביצוע ההחלטה לא יעוכב, וזאת בשל גילו המופלג של המבקש (הוא כבן 85); מצבו הבריאותי והכלכלי; ובשל גובה השומה החדשה (כשלושה מיליון ש"ח).

תגובת המשיב

10.      לטענת המשיב, סיכויי הערעור קלושים, שכן מדובר בערעור על החלטה דיונית של ועדת הערר. זאת, בניגוד להלכה, לפיה אין מגישים ערעור אלא על החלטה סופית של ועדת הערר, בהתאם לסעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין. כמו כן, טען המשיב, כי המבקש מושתק כיום, באיחור של שנה וחודשיים, מלתקוף את תוצאות הערר הראשון, לנוכח העובדה, כי הוא עצמו פעל על-פי ההחלטה בערר הראשון והגיש את ההשגה המתוקנת.

           בכל הנוגע למאזן הנוחות, נטען כי המבקש לא הוכיח כי יגרם לו נזק בלתי הפיך, במידה שביצוע החלטת ועדת הערר לא יעוכב. מנגד, קיים חשש, כי עיכוב ביצוע ההחלטה יביא לפגיעה ממשית במשיב, בשל מצבו הכלכלי של המבקש, כפי שהוא עצמו ציין בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בנוסף, עיכוב ביצוע ההחלטה עלול לקטוע את ההליך המשפטי - מה שיביא לפגיעה בקופה הציבורית.

דיון והכרעה